בימ"ש של ערעור לא יתערב בבירור העובדתי של בימ"ש קמא

1.       לפני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' ברלינר) במסגרת דיון שהתקיים ביום 2.5.2007.

ביום 18.12.2006 קבע בית המשפט המחוזי כי אירוע פגיעתו של המבקש הוא בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המבקש נפגע במהלך עבודתו, בעת שעסק בהעברת מיכלים ("דולבים"), באמצעות מלגזה, לאזור שקילתם ומשם למחסן. המבקש טען כי הוא נפגע בשל נפילתו של "דולב" בסמוך למתקן השקילה, ובית המשפט המחוזי פסק כי מתקיים כאן שימוש למטרות תחבורה. המשיבה הגישה על החלטה זו בקשת רשות ערעור, והשגתה התקבלה במובן זה שנקבע כי בית המשפט קמא לא כלל בהחלטתו הכרעה מפורשת באשר למחלוקת העובדתית שבין הצדדים, בדבר נסיבות פגיעתו של המבקש. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי, על-מנת שישלים את החלטתו במישור העובדתי ויקבע אם יש בהשלמה זו כדי לשנות ממסקנותיו המשפטיות (רע"א 521/07 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' איזנברג (לא פורסם; מיום 10.6.2007)).

2.       מסתבר, כי בית המשפט המחוזי עצמו ראה צורך לשמוע ראיות נוספות לעניין נסיבות האירוע, וזאת עוד קודם למתן החלטתו של בית משפט זה ברע"א 521/07. כך, ביום 2.5.2007, התקיים דיון ובו החליט בית המשפט קמא כי על-מנת להכריע בבקשת המשיבה להביא ראיות לסתור את קביעתו של המוסד לביטוח לאומי בנוגע למבקש, יש מקום לשמוע ראיות נוספות ולקבוע ממצאים בדבר האופן המדויק שבו ארעה התאונה. ואכן, בית המשפט שמע את עדותו של המבקש, ומצא את זו בלתי-מהימנה. המבקש, כך נקבע:

לא הצליח להוכיח כי הוא נמעך או כי הוא נקבר תחת הדולב שנפל מן המלגזה או כי נמעך בין שני הדולבים מעיכה של ממש. כל מה שהצליח התובע להוכיח הוא כי אכן כאשר הוא נמצא סמוך לפני הדולב שנפל מן המלגזה הוא נחבל קלות ביותר מאחור, נגרמו שפשופים כך נראה, הכל כמפורט במסמכים הרפואיים המונחים בפני, אם בגב או בחלק הקדמי של הגוף. כמו כן ברור שהייתה לדברים שהתרחשו השפעה נפשית של ממש עליו.

היינו, שהפגיעה הגופנית היתה קלה ביותר ופגיעה זו ואופן התרחשותה יכולים היו להותיר השפעה נפשית או נכות נפשית בדרגה זו או אחרת ובענין זה יש אפשרויות שונות ואין להוציא מכלל אפשרות פגיעה גופנית קלה הגורמת לנכות נפשית של ממש.

           בית המשפט המחוזי מצא כי קיימת "אי-התאמה ברורה" בין הממצאים שנקבעו לגבי התאונה לבין האופן שבו תיאר המבקש את התאונה בפני המוסד לביטוח לאומי. בשל כך, החליט בית המשפט כי קמה הצדקה להתיר למשיבה להביא ראיות לסתור את קביעתו של המוסד לביטוח לאומי (יצוין כי המל"ל קבע למבקש נכות משוקללת של 83%, כדלקמן: 70% בתחום הנפשי, 30% בגין הפרעה בתחום המיני ו- 20% בגין הפרעה בדרכי השתן). בית המשפט הורה על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, וקבע כי אם יהיה צורך בכך, ימונה בהמשך מומחה בתחום האורולוגיה. 

3.        על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בדיון מיום 2.5.2007 מלין המבקש היום. לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה.

           כאמור, עצם הצורך בבירור עובדתי נוסף לגבי נסיבות המקרה נקבע על-ידי בית משפט זה במסגרת ההחלטה ברע"א 521/07, וממילא, אין להתערב בבחירתו של בית המשפט קמא, עוד קודם שניתנה החלטת בית המשפט העליון, לילך בדרך זו (יצוין, כי בהחלטה נוספת, מיום 14.6.2007, התייחס בית המשפט המחוזי להחלטה ברע"א 521/07, והבהיר כי לאור הבירור העובדתי המשלים שנערך בדיון ביום 2.5.2007, "מהות התאונה אינה משתנה"). כאמור, בית המשפט קמא סבר, בעקבות הבירור המשלים, כי נסיבות התאונה כהווייתן אינן כפי שתיארן המבקש, וכי במצב זה, בהתחשב גם במהות הנכויות שנקבעו למבקש, קיימת הצדקה לאפשר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. אין להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת באשר למסלול שבו תקבע נכותו של המבקש בעקבות אירוע התאונה. גם הטענות הפרוצדוראליות של המבקש אינן מצדיקות התערבות של בית המשפט שלערעור.

           התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח. 

           ניתנה היום, י"א בכסלו התשס"ח (21.11.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il